The Road to Recovery invited volunteers to visit Naeem Albaida in his home in Jayus, December 3rd, 2022.
Press here for the full album
Press here for the video.
כתב שי כהן בניוזלטר השבועי של העמותה:
קבוצה גדולה של מתנדבות ומתנדבים נעמדה על הכביש בכניסה לכפר ג׳יוס על תוואי גדר ההפרדה הישנה לפני שהחליטו להזיז אותה, ובאופן שרירותי וחסר לב או צדק אנושי, עקלו מעל 9000 דונם של אדמה להקמת הגדר החדשה וכביש הסיור שלאורכה. ארבעת בארות המים החיוניים לתושבי הכפר נותרו מעבר לגדר ללא גישה. בתחילה ניתנו אישורים לתושבי הכפר לעבוד את אדמותיהם אבל עד מהרה פג תוקף האישור ואנשי הכפר נותרו ללא גישה לאדמותיהם.
כך החל הביקור בכפר ג׳יוס אצל נעים אל-ביידה, האחראי על תיאום ההסעות של עמותת בדרך להחלמה מהצד הפלסטיני וממקימי העמותה יחד עם יובל רוט.
נעים עומד במרכז החבורה ומדבר מדם ליבו. ניכר בו שהתיסכול והכאב גובים מחיר יקר, ועדיין, הרצון והאמונה שהוא יכול לשנות את מציאות חייו וחיינו באמצעות מילים, עשיית טוב והיכרות עם האחר גוברת על על הכל.
נעים מספר על הנער שיצא מאחד הבתים הסמוכים לגדר ונורה בידי חיילים ש״חשו מאויימים״... על אינספור מקרים שרק מגדילים את הייאוש, התסכול והשנאה. אני מביט בפניהם המתכרכמים מבושה של המתנדבים שסובבים אותו כשהוא מספר על בנו שנכלא לשנתיים על לא עוול בכפו, על טרטור המשפחה בעשרות דיוני סרק ומשפט ראווה שהיה יותר הצגה מאשר משפט צדק.
נעים ממשיך ובעיניים נוצצות מספר על היום שבו החיילים חיפשו ילדים שזרקו אבנים, דפקו ופרצו לביתו. חיפשו ודקרו עם הנשק בתוך מיטת התינוק ופגעו ביוסף הקטן שהתחבא מתחת למיטה. החיילים שלפו את נעים מהמקלחת והשליכוהו לחצר שם הכו בו מתפלש בבוץ. את הבן השני, חמודי, עצרו לשלושה חודשים מבלי שהמשפחה תדע מה עלה בגורל בנם.
קבוצת המתנדבים עומדת פעורת פה לנוכח הסיפורים המטלטלים. אחדים מתקרבים במבוכה ומניחים יד מנחמת על כתפו.
לאחר דברי הפתיחה הקשים, נעים יודע לספר גם על החוויות שעיצבו את חייו ותפיסתו כאוהב אדם. על הבית בו גדל, על אימו וחברתה היהודיה, דליה, שטיפלה בו כשהיה קטן, ממש כמו דודה ועל שמה קרא לבתו.
״משהו קורה כשאנחנו נפגשים שמפוגג את את המציאות של הפחד.״
ממשיכים בסיור, עוברים דרך שדות, עצי זית, עצי הדר, חממות עם שיחי עגבניות ומגיעים לגדר החדשה. מתאספים סביב נעים שמספר על חייו בעמותה, על מאות הפניות לעזרה שהוא מקבל מידי יום. נעים מבכה את הרס הנוף, וחיי התושבים. על החצייה השרירותית של אדמות הכפר.על השער בגדר החדשה שנפתח שלוש פעמים ביום לדקות ספורות של מעבר העובדים שיוצאים לעבד את אדמותיהם. הוא מספר על הגישה לאדמתו שעוברת דרך עוקפת שמאריכה והופכת את הפרנסה לקשה במיוחד.
לקראת סוף הסיור, אנו מתארחים במסעדת אל-כרמל שבפאתי הכפר, שם אנו פוגשים את חמשת בניו של נעים שעל חלקם שמענו סיפורים מרגשים. מתיישבים לאכול ממטעמי בישוליה של סאמר אשתו של נעים ומקשיבים לאינספור סיפורים וחוויות מיובל רוט ונעים שותפו.
קשה שלא לעמוד נפעם אל מול הבחירה של האיש היקר הזה להתייצב בצד של אהבת האדם. לנוכח המציאות שמציבה בפניו ובפנינו מכשולים ומשברים, הוא בוחר להתייצב כל יום מחדש ולעשות טוב.
