בהתחלה, 'לוהים לקח קצת אדמה וקצת מים ועירבב.
מהבוץ שנוצר הוא עשה ילד אחד וילדה אחת.
כדי שלא יהיה להם משעמם הוא בנה להם גן גדול עם עצים וחיות נעימות שאפשר ללטף וכל מיני דברים מתוקים שגדלו על העצים.
אחר כך, שהם רצו לצאת לטייל ולראות את העולם, הוא עשה להם שביל שהוליך רחוק רחוק למקומות מחוץ לארץ מעבר לים.
הוא בנה להם סירה גדולה עם מפרשים אדומים והסביר להם איך להשתמש בעוגן כדי שיוכלו לעצור כל פעם שירצו לנוח או לשחות בים הכחול או אפילו לדוג דגים. אז הוא נתן להם גם חכה.
בזמן שהילד והילדה היו עסוקים במשחק בגן, או בזמן שהם יצאו לטיול בספינה, 'לוהים המשיך לעשות כל מיני דברים.
הוא עשה את השמש והירח. בהתחלה הוא חשב שכדאי שהשמש והירח יהיו ביחד. נראה היה לו שאם הם יהיו ביחד הם אף פעם לא ישכחו לעשות אור כדי שהילד והילדה יראו לאן הם הולכים ויוכלו למצוא את הדרך חזרה בקלות.
אבל בגלל שהוא היה כבר קצת עייף מכל העבודה שלו, הוא לא שם לב ונתן לשמש הרבה יותר כוח מאשר לירח. בהתחלה לירח לא היה אכפת כי השמש נתן לו לשחק כמה שהוא רצה אבל אחרי כמה ימים הירח שם לב שהשמש קם יותר מוקדם ומתחיל לעשות אור עוד לפני שהירח הספיק בכלל להתלבש.
הוא כעס עליו. והשמש כעס עליו בחזרה. והם התחילו לריב וכל אחד הלך לפינה אחרת של השמים והיה ברוגז.
הילד שם לב שהשמש והירח כבר לא מסתובבים בשמים ביחד.
הוא שאל את 'לוהים למה זה ככה. 'לוהים קרא לשמש ולירח ושאל אותם. הירח סיפר ל'לוהים שהשמש כל הזמן לוקח לו מקום בשמים ולא נותן לו להאיר בכלל. השמש אמר שהירח סתם מקנא כי הוא יותר קטן ועוד לא יודע לעשות את כל הדברים. ככה הם רבו אחד עם השני ובכלל לא שמו לב ש'לוהים מסתכל. 'לוהים נעשה קצת עצוב מהריב הזה וגם נהיה חושך כי מרוב ריב הם שכחו להאיר את העולם והילד והילדה הלכו לאיבוד בערב בתוך הגן הגדול ש'לוהים עשה להם.
'לוהים חשב וחשב מה לעשות ובסוף היה לו פיתרון. הוא סיפר על זה לילד ולילדה והם הסכימו שזה פיתרון טוב.
הוא קרא לשמש ולירח וביקש מהם לנסות ולהירגע רגע אחד עד שהוא יגמור לדבר כי הם כל הזמן רבו.
הוא אמר להם שהוא מבין שהם כבר לא יכולים להיות ביחד בשמים כל הזמן כי הם רבים והוא לא יכול להחליט מי צודק כי הוא אוהב את שניהם אותו הדבר.
"מה שנעשה זה ככה. נחלק את השמים ביניכם וככה לא תצטרכו לריב כל היום וכל הלילה. לכל אחד מכם יהיה את הזמן שלו וכולם יהיו מרוצים. אני מקווה. אחרת הריב הזה ימשיך וכאב הראש שלי יגדל ויגדל עד שכל העולם יתפוצץ. ואת זה אף אחד לא רוצה, נכון?"
את המילים האחרונות הוא כבר אמר בשאגה גדולה כי הוא היה כבר מאד עייף.
"במשך היום השמש תסתובב לה בשמים ותאיר את כל העולם. היא תראה לילד ולילדה איפה הגן, איפה גדלים הפירות הכי טעימים, איפה הכי קריר במשך הצהרים, איפה כדאי לשתות מים. ואז שאני אגיד, השמש יצא מהשמים וילך לנוח ואז יתחיל הלילה והירח יתחיל להסתובב. עכשיו, בגלל שהירח יותר קטן, ואל תשאלו אותי למה כי ככה זה פשוט יצא לי, הוא יאיר בלילה ויעשה אור קצת יותר חלש. וגם אז אפשר יהיה לראות לאן ללכת וכל החיות יוכלו להגיע לבית שלהם בשלום. בסדר?"
"בסדר", אמר השמש.
"בסדר", אמר הירח אבל בלב שלו הוא היה קצת עצוב כי 'לוהים אמר עליו שהוא יותר קטן. אבל הוא ראה ש'לוהים כבר עצבני אז הוא לא רצה להרגיז אותו יותר.
הילד והילדה שוב שמחו כי נראה שהכל מסתדר, למרות שגם להם היה קצת עצוב שהשמש והירח לא יהיו כל הזמן ביחד.
ביום הראשון הכל עבד כמו ש'לוהים תיכנן. השמש האיר ובערב ירד ונתן מקום לירח. הם אפילו אמרו שלום אחד לשני. בלילה הירח הסתובב בשמים ועשה מאמץ גדול והצליח להאיר כמעט כמו השמש.
ככה זה עבד כמה ימים וכמה לילות ונראה היה שכולם מרוצים מהמצב החדש.
אבל אחרי בערך שבוע, הירח כבר התחיל להתעייף מלהאיר כל כך חזק כי באמת הוא יותר קטן מהשמש ואין מה לעשות. אז בליל השמיני הוא כבר האיר יותר מעט. וככה גם בלילה שאחרי זה.
כולם שמו לב לזה. הילד והילדה השתדלו לא לצאת מאוחר בלילות האלו שהירח היה יותר חלש. וגם השמש שם לב והבין שהחבר שלו זקוק לעזרה. בשקט בשקט, שאף אחד לא ראה, הוא ניגש ל'לוהים ושאל אותו אם גם הוא שם לב.
"בטח ששמתי לב! מה אתה חושב? הרי אני 'לוהים!"
"אז מה עושים?" שאל השמש.
"לא עושים כלום. הירח הוא כבר ילד גדול ואם הוא צריך לנוח מדי פעם ולעשות פחות אור, אז זה בסדר גמור. נסתדר".
ובאמת, אחרי כמה ימים, כולם שמו לב שהירח שוב פעם מתחיל להתחזק ולתת יותר אור. השמש אפילו העיז והפסיק את הברוגז שהיה בינו לירח והזמין אותו לבקר פעם בחלק של השמים.
ומאז שהירח והשמש השלימו ולכל אחד מהם יש את המקום שלו בשמים, אפשר באמת לפעמים לראות את הירח מבקר את השמים של השמש. לפעמים הם שותים תה ביחד, לפעמים מדברים על תחילת העולם, לפעמים סתם מטיילים בשמים ומסתכלים על הילד והילדה ועל העולם היפה ש'לוהים עשה לכולם.
