• Rony Alfandary

Bike (Hebrew)

Updated: Nov 5, 2020


- בואי, תעמדי ליד האופנוע הזה. אני רוצה לצלם אותך

- אבא, לא.

- תשאל אותם אם הם מסכימים שתצלם את האופנוע שלהם.

- זה בסדר, שרה, אל תדאגי.

הילדה עמדה מבוישת ליד האופנוע העצום, מסרבת לגעת בו, כאילו שהיה מפלצת דוחה שהייתה גורמת למותה. האב הסתובב סביבה, מצלמתו דבוקה לפניו, מחפש זווית. האם הביטה דרך החלון בשני התיירים הצעירים, הערומים עד למותניהם, שנשענו על גדר האבנים הנמוכה, אכלו מלון וחייכו, מחליפים מילה או שתיים ביניהם בשפה לא מוכרת.

- הו, יאללה, בואו נמשיך.

האב סגר את מכסה המצלמה, חייך לילדה בשביעות רצון מופגנת, ניסה לאחוז בידה, וכשהיא התחמקה ממנו ורצה לכוון המכונית, מחפשת ניחומים בזרועות אמה, עצר לרגע, המשיך ונכנס לתוך המכונית.

- תגיד לי, היית מוכרח לעשות את זה? אתה יודע כמה שהיא שונאת שמצלמים אותה!

- זה לא היה נורא, נכון, חומד שלי? אמר האב בהביטו בבתו בת העשר מבעד לראי המכונית.

היא שתקה והמשיכה להסתכל בעצים החולפים, מוצצת את אגודלה.

- תראה מה אתה עושה לה, עכשיו היא שוב תסתגר.

- בחלייך שרה, את הרי...

היא כבר לא הקשיבה. הוריה המשיכו לדבר על מצבה הנפשי הנורא והיא אפילו כבר לא חייכה. היא שקעה במחשבות שבעזרתן ניסתה לראות עצמה עושה משהו שיציל אותה משני מבוגרים אלו.

- תראי את הפרות האלו, את רואה? את רואה, מפה בא החלב שאנחנו שותים.

- אימא! מה את חושבת שאני ילדה קטנה? שאני לא יודעת מה זה פרה? אוף!

- טוב, טוב, אל תכעסי.

- את רוצה לנסוע לכינרת, חומד שלי?

- לא.

ההורים החליפו ביניהם מבטים מודאגים. כל הטיול המייגע הזה עלה להם הרבה כסף, המכונית השכורה, והם יצאו אליו רק בגלל השיחה שהייתה להם עם זיווה, המחנכת של כיתה ד'.

- אתם מוכרחים להוציא אותה מהעיר קצת. היא נחנקת. אתם צריכים לראות כמה שהיא אוהבת את שיעורי הטבע, שואלת כל הזמן מה זה ומה זה. היא צריכה שינוי אווירה; אתם יודעים הרי שהיא לא כל כך מסתדרת עם הכיתה...

- אימא, תני ספר בבקשה.

- בשביל מה את צריכה ספר עכשיו? תסתכלי איזה יופי של נוף יש מסביב. ספר את יכולה לקרוא כל הזמן, תעזבי את זה, תראי את הבתים הקטנים האלו, שם.

- אבל אני רוצה לקרוא!

- נו, באמת שרה, תני לילדה לעשות מה שהיא רוצה, היא הרי בחופש עכשיו.

- אולי לשם שינוי לא תתערב כל פעם שאני מדברת עם הבת שלי? כל פעם שאני אומרת משהו אתה חייב לדחוף מילה.

- בואו לא נקלקל לעצמנו את הטיול הזה, היה כל כך נחמד עד עכשיו, נכון?

- אימא, מתי מגיעים כבר הביתה?

1980

Text Copied to Clipboard